יומני היקר...

בלילה החלטתי לסוע לסיני ,לבד.

אין דרכון

חברה אחת אומרת תחפשי בתיקים שנייה אומרת תהפכי כוס ,נמצא

הדרכון.

מזעיקה את אמא שלי שתבוא לישון כפרה עליה זורמת ואני נוסעת

סיני זה הציפרלקס שלי. ובכלל כשיש לי חמשוש לבד אני דואגת

למלא אותו.

ופה נשאלת השאלה...לא מחליפים סוס מנצח או יוצאים מאיזור

הנוחות?

אני והבנות מאד אוהבות את בירסוור פחדתי לסוע לא רציתי

להתמודד...ונסעתי לראס.

יפה מאד מאד אבל זה לא שלי.

אבל...בכיתי מלא מלא מלא. על ההר מול הים בתוך הים

אני חיה חיים כאלה אינטנסיביים שאין לי זמן לבכות באמת רק

לדמוע.

זה היה טוב לגעת בכאב ולו במעט להוציא מהגוף

לא לטעות!!!!גם מאד מאד נהניתי פגשתי את עצמי פגשתי אנשים

מקסימים והיום חזרתי לסוס המנצח שלי: בירסוור

הגעתי הביתה נטענתי ,התנקיתי

ונזכרתי שהפעם האחרונה היינו שלושתינו יחד פה וקיבלתי כאב גב

ששיתק אותי ומעיין טיפלה בי

כשחזרנו שלחתי לה הודעה; תודה על הזכות לאהוב אותך תמונה אחרונה מסיני ביחד